בקול גדול

אני קנקן מלא, על גדותיי עולה
שנים אני מחזיק בבטן כמו כולם
במדינה חמה של מלחמה
שלא פשוט להיות בה בן אדם

אי אפשר לסבול
דעה קדומה ושיח זול
רק בקול גדול
נוכל לשטוף הכול

אלפיים ועשרים והשרים
שומרים על הכיסא בין המאסרים
זאת מטלה כבדה להיות צודק
כשמסביב החבל מתהדק

אי אפשר לסבול
דעה קדומה ושיח זול
רק בקול גדול
נוכל לשטוף הכול

לאן כל זה הולך? ואם אז איך?
ומה אני משאיר לילדים שלי? (מה אתה משאיר לילדים?)
כי כשהכול חולף, אתה יחף
בין ההצהרות למעשים

אי אפשר לסבול
דעה קדומה ושיח זול
רק בקול גדול
נוכל לשטוף הכול

אי אפשר לסבול
דעה קדומה ושיח זול
רק בקול גדול
נוכל לשטוף הכול