לא מסתכלים בעיניים

מאז שהפסקת להגיע אלי,
לא עובר לי הכאב…
ולא השארת הוראות
איך אליך אוכל לנסות להתקרב.

הדיבור שלך עייף
אתה בקושי מחייך.
שומר בתוך הבטן..
איך נצא מזה?
תגיד לי איך …?!

ואין חיבוק או נשיקה
רק כעס ושתיקה
ואוזניות שתקועות לך עמוק באזניים
ויש ריחוק ומבוכה
הרגשה שכבר אין לי אותך
רק מילים בודדות,
אבודות כל כך
זה מה שיש בינתיים..
ולא מסתכלים בעיניים.

על הפסנתר שקניתי לך
התיישבתי אני לנגן.
להזכיר לעצמי
ברגעים שקשה
מי האבא ומי פה הבן…

מלא רגשות אשמה,
כמו סכינים בתוך הלב.
חשבת שכבר בטח ויתרתי
ולך נמאס להתאכזב.

ואין חיבוק או נשיקה
רק כעס ושתיקה
ואוזניות שתקועות לך עמוק באזניים
ויש ריחוק ומבוכה
הרגשה שכבר אין לי אותך
רק מילים בודדות,
אבודות כל כך
זה מה שיש בינתיים.
ולא מסתכלים בעינים

והלוואי והיית מסתכל לי בעיניים ,
אפילו לדקה
וכמה אני מתגעגע לחיבוק החם והאוהב לחיוך הקטן הזה שלך ..
איך לא הבנת כבר מהתחלה
שאני תמיד רואה אותך,
תמיד רוצה אותך!
תמיד חסר אותך.
ואם זה איזה משחק על כבוד ,
או אגו ,או זמן ,
אולי פעם מבין העננים האפורים שמעלינו תופיע קשת בענן .

ואין חיבוק או נשיקה,
רק כעס ושתיקה.
ואוזניות שתקועות,
עמוק באוזניים.

ויש ריחוק ומבוכה
הרגשה שעזבתי אותך
רק מילים בודדות
אבודות כל כך
זה מה שיש בינתיים
ולא מסתכלים בעיניים