שדות של אירוסים

שם היו בתים פזורים איים איים
שם ילדותי ומה איתי
אני אקדח טעון געגועים.
וזה חוזר, את מבינה,
חוזר אלי בחדר
כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע.

באיצטדיון נדהם וצר מלהכיל
עם כל בני האדם אני יושב,
מחכה שהקונצרט יתחיל.
הלהקה כבר מוכנה
האצבע על ההדק
כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע.

אז לא היתה לי מכונית גדולה
אז לא ידעתי מה יש בשוליו
של הרחוב היחידי
שמעברו היו כמוסים
סודות, שדות של אירוסים.

שם היו בתים דומים בלילה,
מי הבדיל
ולפעמים משם באים אלי
עוד ילדים אולי לא ילדים.
זו לא אותה המדינה
כבר לא אותו החדר
כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע.
אז לא היתה לי מכונית גדולה

ויש עוד דברים שלא ידעתי עלי אז
כי אם הייתי יודע ,
אולי הייתי הרבה יותר נועז
הרבה פחות חושב,
הרבה יותר עושה
מסתכל על הילד הזה שמביט בי
מה הוא רוצה ממני לעזאזל ?
מה הוא רוצה ?

אז לא היתה לי מכונית גדולה …