נשכח מזה היום

אולי כשיצא אור ראשון
אני אגיד שתחזור שוב לישון
אולי נשכח מזה היום
פשוט נשכח מזה היום

אולי כשיצא אור ראשון
אני אגיד שתחזור שוב לישון
אולי נשכח מזה היום
פשוט נשכח מזה היום

ושוב חוזרים אותו סיפור, היא מורידה את האיפור
צועקת "דיי, נמאס לי שוב לריב, זה כבר נהיה תסריט ברור"
אמרתי לה שקצת הגזמתי, היא אמרה "אתה לא שם לב"
אמרתי "די, מספיק לצעוק", היא לא נתנה להתקרב
"בטח שנפסיק, אתה צמיד צודק, נכון?"
היא הסתכלה עלי והדמעות עמדו לה בגרון
אמרתי כנראה דברים שלא צריכים להאמר
שאלתי איך אפשר לפתור דברים אם אי אפשר לדבר

היא שתקה בטבעי נוצר בי צורך לשקר
אולי נמצא לה איזה משהו ומחר שתתעורר
היא לא תבכה שוב על היום ולא תזכיר אותו יותר
אבל במקום היא התפרצה ושוב התחילה לקטר
אמרה שאני אף פעם לא בבית, היא צריכה אותי
צעקתי "בטח, את מאשימה ת'עבודה שלי"
היא אמרה "עזוב, ידעתי אין עם מי לדבר
תלך לישון עדיף, אולי מחר תקום בוגר"

אולי כשיצא אור ראשון
אני אגיד שתחזור שוב לישון
אולי נשכח מזה היום
פשוט נשכח מזה היום

אולי כשיצא אור ראשון
אני אגיד שתחזור שוב לישון
אולי נשכח מזה היום
פשוט נשכח מזה היום

בוקר קם תרתי משמע, היא רק יצאה מהמיטה
לא אומרת בוקר טוב, בפלאפון שלה אין קליטה
"תדע שאין קליטה פה שוב רון", עניתי "וואלה"
היא אמרה שלא נראה שתחזור היום בלילה
שאלתי למה, היא אמרה "נראה לי שאתה יודע"
"כן, את עוד כועסת על אתמול, אני שומע"
היא אמרה "זה לא רק זה, זה גם כל מה שלא קורה
כי לפעמיים אני רואה עתיד שונה משאתה רואה!"

אמרתי "בואי נפתור דברים, אני שונא שאת בוכה
נשבע לך שנפסיק לריב אז מהיום את רק שמחה"
היא חייכה, אבל זה לא היה חיוך של צחוק
זה היה חיוך של שוב, אנחנו סתם טוחנים עוד רוק
והאמת שהיא צדקה, כי היא מזמן רצתה לפרוק
ולא יכלתי לעשות יותר מדי חוץ מלשתוק
הכל הרגיש פתאום רחוק שהיא דיברה בלשון עבר
וואלה, יש מצב שזה נגמר

אולי כשיצא אור ראשון
אני אגיד לה שתחזור שוב לישון
אולי נשכח מזה היום
פשוט נשכח מזה היום

אולי כשיצא אור ראשון
אני אגיד שתחזור שוב לישון
אולי נשכח מזה היום
פשוט נשכח מזה היום